בפוסט זה, אנו ננתח מספר תנאים עיקריים הדרושים, לדעתנו, להשגת המטרה הכלכלית של המכרז הציבורי. התנאים בהם נדון כאן מצריכים  התייחסות נפרדת מעצם השוני במהות של כל תנאי. אף על פי כן, כפי שנראה להלן, קיים קשר מסוים בין כל התנאים להשגת המטרה הכלכלית.

בחלקים הבאים של הפוסטים הבאים, ננתח את שאלת התקיימותם של התנאים האמורים בפסיקה העוסקת במכרזים ציבוריים ונמליץ על שינויים בדין, לאור הממצאים והמסקנות אליהן נגיע.

ההצעה הטובה ביותר

אחד המבחנים של השגת המטרה הכלכלית, שינחה אותנו בבלוג זה זו, הוא השאלה האם צבר המשק בכללותו, תועלת מביצוע ההתקשרות, ואם כן האם זו התועלת המרבית האפשרית.

במונחים פרקטיים, לדעתנו, דיני המכרזים יכולים למלא אחר המטרה הכלכלית, בין השאר, בתנאי שהזכייה במכרז תוענק למתמודד שהציע את ההצעה "הטובה  ביותר".  מושג זה מקפל בתוכו מספר  תנאי משנה.

איכות ההצעה

בדיבור "ההצעה הטובה ביותר", אין אנו מתייחסים רק להצעה הזולה או היקרה ביותר (בהתאמה לרכש ומכירה), במונחים כספיים, אלא גם לצד האיכותי של ההצעה. כלומר, מקום שזכתה ההצעה הזולה ביותר מבין כלל ההצעות שהוגשו במסגרת המכרז, לא בהכרח ניתן לגזור מכך מסקנה, כי הושגה המטרה הכלכלית, שכן אם הצעה זו אינה עומדת באמות מידה ראויות של איכות, אין המטרה הכלכלית מושגת.[1]

באופן מעשי, כדי לבחור בהצעה הטובה ביותר צריכה רשות המפרסמת מכרז לשקלל את מחיר ההצעה עם מרכיב האיכות ולשאוף למחיר הנמוך ביותר בתמורה לאיכות מרבית

הקצאה יעילה של משאבים

כושרו של המתמודד – בעל ההצעה –  להפיק את המירב מן ההתקשרות עם הרשות, אף הוא תנאי בלתי נפרד מן המושג "ההצעה הטובה ביותר". במה דברים אמורים ? לצורך מקסום העושר המצרפי, אין די בהקצאת המשאב (נשוא ההתקשרות) למעריך הגבוה ביותר, אלא יש לשאוף להענקת המשאב גם למי שיכול להפיק מן המשאב את מירב התועלת, כלומר למנצל הטוב ביותר של המשאב.[2] דהיינו, התנאי הכפול להקצאה יעילה של משאבים הוא קבלת ההצעה של המעריך הגבוה ביותר, שהוא גם בעל היכולת הגבוהה ביותר להפיק מן המשאב את מירב התועלת. למשל, אם המדינה חפצה להעניק זיכיון  להפעלת רשת תחבורת רכבות, על מנת לקבל את הצעה הטובה ביותר, שומה על המדינה לדאוג, הן שההצעה הזוכה תהיה ההצעה הגבוהה ביותר (המעריך הגבוה ביותר), והן שמקבל הזיכיון יעשה את השימוש הטוב ביותר בזיכיון מנקודת המבט של המשק בכללותו (המנצל הטוב ביותר). ניתן להסביר זאת על ידי הצגת דוגמא קיצונית של מצב בו הזוכה במכרז לזיכיון של הפעלת רשת תחבורה הינו בעל ההצעה הגבוהה ביותר, אך אין הוא עושה כל שימוש בזיכיון שניתן בידו. במקרה זה, ברור כי המדינה קיבלה את ההצעה הכספית הגבוהה ביותר, אך אי הפעלת  רשת התחבורה על ידי בעל הזיכיון גורמת להפסד כלכלי גדול למשק מעצם אי הפעלת רשת התחבורה.

ההצעה ברורה, בלתי מסויגת ועומדת בכל תנאי המכרז

התנאי שבלוג זה עוסק בו מקופל, לכאורה, בתוך התנאי שההצעה תהיה הזולה/היקרה והאיכותית ביותר. אולם, לדעתנו, סוגיה זו מחייבת התייחסות נפרדת, משום שההצעה הזולה/היקרה והאיכותית ביותר, אינה בהכרח הצעה שעומדת בכל תנאי המכרז. כמו כן, ההצעה האיכותית ביותר אינה בהכרח ברורה מבחינת תנאיה או מבחינת מידת התחייבות המתמודד המציע.

מדוע צריכה ההצעה להיות ברורה, בלתי מסויגת ועומדת בכל תנאי המכרז כדי לעמוד בקריטריון ההצעה הטובה ביותר ? התשובה לכך הינה משולשת. ראשית, הצעה שאינה ברורה לגמרי לגבי תנאיה או הצעה מסויגת, עשויה ליצור מצג שגוי בפני מפרסם המכרז לגבי גובה  ההצעה או איכותה, כאשר התוצאה היא, בסופו של דבר, רק מראית עין של "ההצעה הטובה ביותר". שנית, הצעה כזו עלולה לגרום לציפיות לא מבוססות, הן מבחינת מציע ההצעה והן מבחינת מפרסם המכרז ולהוליד תביעות משפטיות שתייקרנה את עלויות המדינה, אשר כרוכות בניהול וביצוע המכרז.

כלומר, קבלת הצעה שתנאיה אינם ברורים או מסויגים כרוכה בעלות כספית "סמויה" לרשות שפרסמה את המכרז (ומכאן למשק כולו). עלות זו עלולה לבוא לידי ביטוי באי קיום ההתחייבות המצופה מן המציע או בקיום הליכים משפטיים יקרים. עלות כספית "סמויה" זו עלולה לייקר, באופן בלתי גלוי, את ההצעה הנחזית, למראית עין, כהצעה הזולה והאיכותית ביותר, בעוד שבפועל אין היא כזו. הסיבה השלישית לטיעון המובא לעיל, נעוצה בכך שקבלת הצעה שאינה עומדת בתנאי המכרז או הצעה מסויגת עשויה לגרום לאפליה בין המתמודד שזכה במכרז לבין מתמודדים שהגישו הצעות העומדות בתנאי המכרז. אפליה כזו עשויה, בטווח הארוך, לגרום הן להדרת רגליהם של מתמודדים הגונים ולהקטנת התחרות, והן לזלזול נרחב בתנאי המכרז וליצירת נורמה של הגשת הצעות שאינן עומדות בתנאי המכרז. נורמה כזו עלולה, בסופו של דבר, לאלץ את הרשויות הציבוריות לקבל הצעות שאינן עומדות בכל תנאי המכרז, ושאינן ההצעות הטובות ביותר שניתן היה להשיג על ידי קיום התנאים.

זכויות יוצרים

© אין להעתיק, להפיץ או לעשות שימוש בתוכנו של אתר זה לכל מטרה שהיא, זולת קריאה ועיון וכן שימוש לגיטימי לצרכים אקדמיים.

הערות שוליים

[1] כעקרון, עמדה  זו הינה חלק מדיני המכרזים הציבוריים במדינת ישראל. לפסק דין עדכני העוסק בסוגיה זו ראה החלטת בית משפט העליון  בעע"מ 2310/02 איגוד ערים אזור דן נ' דסאל מרחבים תקדין עליון 2002(3) 1789, 9.10.02.

[2] לדיון מלא בסוגיה זו ראה בספרו של ע' דקל חובת המכרז של גופים מנהליים (תשס"א – 2001). בספרו הנ"ל, מציין המלומד דקל:"…מצב  שבו נמצא המשאב בידי מי שיכול להפיק ממנו את מרב התועלת הינו בעת ובעונה אחת פרטו אופטימאלי וקלדור היקס אופטימאלי. לא תהיה מחלוקת בין הכלכליים, כי זהו המצב היעיל ביותר מבחינה כלכלית, על פי קנה מידה מקובל, וכי זהו המצב שאליו ראוי לשאוף" (שם, בעמ' 59).