לצורך בחינת הטענה האמורה בפוסט הקודם עלינו להגדיר, עוד בפתח דברינו, את מושג  "היעילות הכלכלית". בתורת הכלכלה, קיימות מספר הגדרות למושג ה"יעילות". אחת ההגדרות מכונה "יעילות פרטו"[1] או "אופטימום פרטו". מצב מסוים יכול להיחשב "אופטימום פרטו"  אם לא ניתן לשנותו מבלי לגרום לאדם אחד לפחות, להאמין שמצבו הורע ביחס למצב שקדם לשינוי.

לעומת זאת, מצב יכול להיחשב "עדיפות פרטו" כאשר אדם אחד לפחות מאמין, כי הוא נמצא במצב טוב יותר כתוצאה מהשינוי, ואף אחד אינו מאמין שהוא במצב גרוע יותר, משהיה בו לפני השינוי. ההגדרות של "אופטימליות" ו"עדיפות" אינן תלויות בהערכה אובייקטיבית, כי אם בהערכה סובייקטיבית.

הגדרת היעילות של פרטו אינה  ישימה לגבי מצבים בהם השינוי שמתבצע משפר בו זמנית את רווחתם של אחדים אך פוגע ברווחתם של אחרים. קריטריון קלדור –היקס[2], המבוסס על רעיון הפיצוי, מציע פתרון להתגבר על בעיה זו שבקריטריון פרטו.

הגדרת היעילות של קלדור-היקס מגדירה יעילות כלכלית כשינוי ממצב אחד למשנהו על ידי הגדלת הערך, באופן שמאפשר לזוכה, שרווחתו גדלה עקב השינוי, לפצות באורח מלא את הצד שרווחתו נפגעה עקב השינוי, ועדיין ליהנות מהרווחה הנותרת (כך שהוא משפר את מצבו לעומת המצב שקדם לשינוי[3] – אפילו לאחר מתן פיצוי  לצד המפסיד). כלומר, בסך הכול נוצרת יותר רווחה מאשר הפסד.

יש הטוענים כי, הלכה למעשה, ההבדל בין "עדיפות פרטו", לבין הגדרת היעילות של "קלדור-היקס", הוא ההבדל בין תשלום בפועל ולבין תשלום היפותטי של  פיצויים למפסידים. זו הסיבה שקריטריון "קלדור-היקס" נקרא גם "עדיפות פרטו פוטנציאלית"[4].

זרם מרכזי בגישת הניתוח הכלכלי של המשפט הוא זה של אחד מאבות אסכולת שיקגו של הגישה הכלכלית Prof. Richard Posner  (להלן: "פוזנר") המצדד בעיקרון, כי הסדר משפטי המגדיל את סך העושר בחברה הוא יעיל – רצוי נורמטיבית, וההסדר הטוב ביותר הוא זה הממקסם את העושר המצרפי של החברה[5]. על פי אסכולה זו, התופסת מקום נכבד בגישת הניתוח הכלכלי, מקסום העושר המצרפי (Wealth Maximization), יכול להתקיים, כאשר כל אחת מהזכויות נמצאת בידי מי שמעריכן במחיר הגבוה ביותר, ולשם כך על המשפט לחקות את מודל השוק, ולהעניק זכויות משפטיות לאותו צד אשר היה רוכש אותן בתנאי שוק חופשי, בהנחה של שיתוף פעולה רציונלי שבין הצדדים.

ככלל, ניתן לומר שגישת הניתוח הכלכלי של המשפט שואפת למקסם את העושר המצרפי, באמצעות השלטת נורמות משפטיות מתאימות[6]. זו תהא גם נקודת המוצא של עבודה זו, היינו כי דיני המכרזים הציבוריים צריכים לשאוף למקסום העושר המצרפי (יעילות כלכלית). מקסום העושר המצרפי הוא, לדעתנו,  המטרה הכלכלית של המכרז.

בבלוג זה אנו נטען, כי מקום שדיני המכרזים הציבוריים אינם ממלאים מטרה זו יש לבחון שינוי הנורמות הקיימות, באופן שדיני המכרזים ישיגו את המטרה הכלכלית.

המטרה הכלכלית שדיני המכרזים צריכים לשאוף להם, פירושה הגדלה של העושר המצרפי במובן הרחב, כלומר הגדלת העוגה – ולא הגדלת העושר של מי מהצדדים להתקשרות. הגדלת העושר המצרפי תימדד לפי סה"כ ההפרש בין התועלת של המשק בכללותו מן ההתקשרות, לבין סה"כ העלויות של המשק בכללותו, כתוצאה מאותה התקשרות.[7] ככל שיגדל ההפרש החיובי של תועלת המשק כתוצאה מההתקשרות, כך יגבר מימוש המטרה הכלכלית, ולהיפך.

זכויות יוצרים

© אין להעתיק, להפיץ או לעשות שימוש בתוכנו של אתר זה לכל מטרה שהיא, זולת קריאה ועיון וכן שימוש לגיטימי לצרכים אקדמיים.

הערות שוליים:

[1] ע"ש הכלכלן האיטלקי, מהמובילים בפיתוח הגישה הכלכלית, וילפרדו פרטו (1923-1945).

[2] ע"ש הכלכלן ההונגרי הידוע נקולס קלדור (1908-1986)  והכלכלן האנגלי, סיר ריצ'רד היקס (1904-1989).

[3] יש לציין, כי עקרון קלדור- היקס אינו דורש מתן פיצוי בפועל, אלא מדובר רק באפשרות היפותטית לפצות.

Lord Lloyd of Hampstead & M.D.A. Freedman Lloyd' s Introduction  to Jurisprudence,  (London 5^th   ed., 1985) 427.

[5] ראה: R. Posner “The Ethical and Political Basis of the Efficiency Norm in Common Law Adjudication” Hofstra Law Review  487, (1980). . מאידך,  הסדר משפטי רע הוא הסדר שתרומתו לעושר המצרפי היא שלילית (י' גלעד "על גבולות ההרתעה היעילה בדיני הנזיקין" משפטים כ"ב (תשנ"ג) 421, 498).

[6]  ראוי לציין, כי עקרון מקסום העושר אינו נקי מביקורת, ואדון בכך ככל שאדרש לגבי סוגיות ספציפיות. לביקורת, ראה: ע' זלצברגר "על הפן הנורמטיבי של הגישה הכלכלית למשפט" משפטים כ"ב (תשנ"ג)261.

[7] קשה להוכיח, באופן מתמטי מדויק, אימתי ובאיזו מידה נורמה משפטית הינה יעילה יותר יחסית מאחרת. הכוונה בעבודה זו להצביע על תופעות ומגמות, ללא נוסחאות מתמטיות מורכבות. בגישה דומה מצדד המלומד, פרופ' ריצ'רד פוזנר. ראה R.Posner Economic Analysis of Law (Aspen Publishers Inc 5^th ed.) 7:"This approach enables the law to be grasped, and studied as a system – a system that economic analysis can illuminate,  reveal as coherent, and in places improve. By the same token, the approach enables economics to be seen as a tool for understanding and reforming social practices, rather than as formal system of daunting mathematical complexity.”