בפוסטים הקודמים, המהווים הקדמה להמשכו של בלוג זה, טענו, כי המטרה היחידה שצריכה לעמוד בבסיס דיני המכרזים הציבוריים הינה מקסום היעילות הכלכלית של המכרז הציבורי– המטרה הכלכלית. הסברנו, כי לתפישתנו מימוש המטרה הכלכלית צריך להימדד על פי חישוב כולל  וארוך טווח, של כלל המכרזים הציבוריים בהווה ובעתיד, ולא על פי תוצאה של מכרז ספציפי כזה או אחר.

בנוסף, סקרנו את התנאים הדרושים, לדעתנו, למימוש המטרה הכלכלית והצגנו את דעתנו, כי התועלת הכלכלית מקיום התנאים הללו עולה על העלות הכרוכה בהם. טענו, כי עקרון השוויון צריך לשמש כאמצעי לקידום המטרה הכלכלית ולא מטרה העומדת בפני עצמה. כאשר, בסוגיה מסוימת בדיני המכרזים, מתעורר קונפליקט בין קבלת ההצעה הטובה ביותר במכרז ולבין עקרון השוויון יש להעדיף את הפתרון שיגרום למקסום היעילות הכלכלית של המכרז – בטווח הארוך. כאשר ניתן לעשות כן,  ראוי ליישב בין המטרה הכלכלית ולבין עקרון השוויון על ידי פיתוח מנגנונים משפטיים מתאימים, שדוגמת אחד מהם תובא בפוסטים הבאים. כמו כן, בפוסטים הבאים בבלוג זה אנו נסקור בקצרה את הדין המצוי ונציג את הפער הקיים בינו ולבין הדין הרצוי.

זכויות יוצרים

© אין להעתיק, להפיץ או לעשות שימוש בתוכנו של אתר זה לכל מטרה שהיא, זולת קריאה ועיון וכן שימוש לגיטימי לצרכים אקדמיים.