1. כתב ערבות בסכום חסר

עיון בפסיקה מגלה, שהמקרה שנסקר לעיל,  בו "הפסידה" הרשות הצעה "זולה" עקב פגם בתנאי סף כזה או אחר הינו חלק מתופעה נרחבת יותר, תופעה שלדעתנו מונעת מימוש הפוטנציאל הכלכלי הטמון במכרז.

יודגש, כי בחלק  ניכר מפסקי הדין שנסקרו על ידינו, לא הוכח חוסר תום לב או תחבולה מצד המשתתף (שנפסל) משום שבכתב הערבות מטעמו נפל פגם שנחשב "פגם מהותי"[1] (להבדיל מפגם טכני שנפל בתום לב[2]), ובחלק  מהמקרים, אפשר היה לתקן את הפגם בנקל, למשל, על ידי תיקון כתב הערבות[3] או הוספת חתימה על גבי המסמך.[4] כך היה בעניין בג"צ 173/82 בג"צ 173/82  מבני פלס חברה הנדסית לבנין נ' עיריית נהרייה ואח'.[5]  באותה פרשה,  פסלה ועדת המכרזים של  עיריית נהרייה את הצעתה של העותרת, שהייתה ההצעה הזולה ביותר להקמת בית ספר, מקלט ואולם התעמלות,  בגין פגם בסכום כתב הערבות שהוגש. העותרת שנפסלה טענה, כי עקב טעות של הבנק שהוציא את הערבות נשמטה הספרה "0" מתוך סכום של 1.450,000 ₪, כך שהערבות שהוגשה לבסוף הייתה על סך של 145,000 ₪ בלבד.  העותרת ביקשה לאפשר לה להגיש כתב ערבות מתוקן, ובית המשפט העליון (השופט (כתוארו אז) א' ברק דחה את העתירה לאור הקביעה, כי הפגם שדבק בערבות פגע בעקרון השוויון, ועל כן הוא פגם מהותי. שנית, בית המשפט קבע, כי קיים ספק לגבי תום ליבה של העותרת בהגשת כתב ערבות בסכום נמוך באופן משמעותי מגובה הערבות שהיה עליה להגיש לפי תנאי המכרז.

אולם, כפי שמסתבר מפסק הדין, אפילו היה בית המשפט סבור, כי הטעות שבעטיה נפגמה הערבות, נעשתה בתום לב, עדיין היה בית המשפט פוסל את הצעת העותרת, לאור מהותיות הפגם:  "שנית, אפילו שוכנעתי כי הטעות נפלה בתום-לב, גם אז לא הייתי רואה מקום להכשיר את הצעת העותרת." [6]

פסק הדין בעניין מבני פלס[7] מדגים את נוקשות הגישה המסורתית כלפי פגמים במסמכי ההצעה, שבהתגלותם בהצעתו של מתמודד, יהיו הפגמים תמימים ככל שיהיו, ותהא הצעתו של המתמודד זולה ככל שתהא, לא יועילו כל אלה כדי לרפא את הפגמים. דיני המכרזים  אינם מספקים מענה הולם שימנע  פסילת הצעות "טובות" מנקודת הראות הכלכלית, מבלי לפגוע בעקרון השוויון, שהוא, כאמור, תנאי חשוב להשגת היעילות הכלכלית.

הפסיקה הכירה בבעייתיות המתוארת בפרק זה, ועל כן ניסתה למזער את המקרים, בהם נפסלות  הצעות בגין פגמים נפוצים בכתבי ערבות. ניסיון זה, למרבה הצער, לא נחל הצלחה מרובה, ואף יצר נוסחאות הלכתיות, שקשה לישמן באופן אחיד וברור, דבר אשר גורר הגשות של עתירות רבות לבתי המשפט, שאת תוצאותיהן קשה לנבא מראש.

אבן הפינה למגמה שנועדה למזער פסילה של הצעות, עקב פגמים בכתבי ערבות, הונחה בפסק הדין בעניין מבני פלס[8] שנדון לעיל. השופט א' ברק קבע,  כי אמנם, בדרך כלל תפסל הצעה גם אם המציע פעל בתום לב, אך בשל תקלה שארעה לא ניתנה הערבות המתאימה.[9] אולם, באותה נשימה, אפשר השופט (כתוארו אז) ברק לחרוג מכלל נוקשה זה במקרים בהם עולה ברורות מתוך המסמך, כי הטעות נפלה בתום לב[10]:

"מגישה מחמירה זו מוכן הייתי לסטות רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן, כגון פליטת קולמוס או מקרים אחרים, בהם פעל המציע בתום – לב, וחזות המסמך מעידה על דבר הטעות, ואין על-כן להיזקק לעניין זה לראיות חיצוניות, באופן שביחסים שבין בעל המכרז לבין הבנק לא היה זה האחרון מתגונן בפני תביעת בעל המכרז (השווה: בג"צ 134/72)."

פסקי דין מאוחרים יותר, מדגימים את הקושי הרב ביישום החריג לגבי "מקרים מיוחדים ויוצאי דופן" שנקבעו על ידי ברק.  יותר מכך, מדגימים פסקי הדין הללו  את סוג  ואופי העתירות המוגשות לבתי המשפט, אשר לדעתנו, הינן מיותרות לגמרי, וניתן למנען באמצעות מנגנון פרוצדורלי פשוט, שיקדם את מטרתו הכלכלית של המכרז.

בפרשה שנדונה בה"פ 4144/00 (ב"ש) י.ב. אחזקות מערכות נ' מדינת ישראל[11]  פורסם מכרז למתן שירותי תחזוקה למשרד החינוך. התברר לוועדת המכרזים, כי נפלה טעות בסכום הערבות שהגישה העותרת ויתר המציעים. לאור העובדה, כי בכתבי הערבות של כל המתמודדים נפל פגם בסכום הערבות החליטה ועדת המכרזים להתעלם מן הפגם ולבדוק את ההצעות לגופן.

לבסוף, קבעה ועדת המכרזים כי המשיבות 3-2 הן הזוכות במכרז. העותרת, שבכתב הערבות שלה היה חסר סכום של 35 ש"ח, טענה, כי אין דין כתב הערבות שלה כדין כתבי הערבות של המשיבות 3-2 שנפלו  בסכום  של 25,896 ₪ מן הסכום הנדרש, ועל כן דרשה פסילתן. בית המשפט קיבל את טענות העותרת וקבע, כי לא ניתן להשוות את הפגם בערבות העותרת לפגם שבהצעת המשיבות 2 ו-3. בעוד שבהצעת העותרת מדובר בפגם של, לכל היותר, חוסר בסכום של כ-35 ש"ח, הנובע מטעות קולמוס, המוכחת על פני המסמכים מבלי להיזקק לעניין זה לראיות חיצוניות, בהצעת משיבות 2 ו-3 נפל פגם בסכום משמעותי של כ-25,000 ₪, שקשה להסבירו כפליטת קולמוס. על כן, בית המשפט קבע כי המבקשת היא הזוכה במכרז והורה לה להגיש כתב ערבות מתוקן. [12]

בעניין אחר, בעת"מ (ת"א) 1169/01 נחשול מעליות  בע"מ נ' מרכז רפואי ע"ש אדית וולפסון[13] עתרה העותרת לבית המשפט כנגד פסילתה עקב סכום חסר בכתב הערבות, בגובה של 152 ₪. השופט י' זפט אשר ישב בדין, קבע כי המדובר בסכום זניח ומדובר בטעות בתום לב שאינה פוסלת את ההצעה, ועל כן הכריז על העותרת כזוכה במכרז.

פסקי הדין בעניין י.ב. אחזקות[14] ונחשול מעליות[15] מעוררים השאלה, עד היכן נמתח הגבול בין "סכום זניח" שאינו פוסל ההצעה לבין סכום משמעותי, אשר עלול לפסול ההצעה. שכן, אם בית המשפט נכון להכשיר הצעה שכתב הערבות שלה נופל בסכום של 35 ₪ ו – 152 ₪, מן הסכום הנדרש לשאול, מדוע לא יכשיר ההצעה כאשר הסכום החסר הוא 500  ₪ או 2,500 ₪ או יותר ? איזה יתרון בלתי הוגן יכול משתתף להפיק מהחסרת סכומים כאלה, כאשר גובה  כתב הערבות הוא מאות רבות של אלפי שקלים ?

בעיה זו לא נעלמה מעיניו של השופט י' זפט בעניין נחשול מעליות[16], והתייחסותו לעניין, אך מחדדת הבעייתיות באבחנה בין פגם בערבות הפוסל את ההצעה לבין פגם שאין בכוחו להביא לפסילתה:

"אכן, בשנים האחרונות מסתמנת בפסיקה הקלה מסוימת בגישה המחמירה בה נהגו בעבר בכל הנוגע לסטייה מנוסח טופס ערבות בנקאית שנכלל במסמכי מכרז, מקום שהסטייה אינה מהותית ונעשתה בתום לב. בענייננו אין מדובר בסטייה מנוסח תנאי הערבות, כי אם בערבות שסכומה נמוך מהסכום שנדרש על פי תנאי המכרז. השאלה היא האם ניתן לגלות בעניין זה גמישות מסוימת ולאפשר תיקון פגם של חסר מסכום הערבות מקום שהחסר הינו בסכום זניח הראוי להתייחסות כאל זוטי  דברים,  ואין יסוד לחשש שהמציע ביקש לקנות לעצמו יתרון כלשהו בהגשת ערבות בסכום חסר. יש בעניין זה פנים לכאן ולכאן. מחד,  תנאי הסף נועדו לקבוע את כללי התחרות במכרז ותנאים אלו מחייבים את בעל המכרז ואת המציעים, ומשנקבעה נוסחה מתמטית לקביעת סכום הערבות, הגשת ערבות חסרה אינה עומדת בכללי התחרות.  קביעת נוסחה מתמטית נועדה על פי מהותה להציג דרישה מדויקת וברורה, קלה לביקורת של ועדת המכרזים ונוחה להפעלה אחידה כלפי כל המציעים. הכשרת ערבות חסרה מפירה את כללי התחרות, ומכניסה לזירה גורם של אי וודאות אשר הנוסחה המתמטית בקשה למנוע. הכשרת ערבות בסכום חסר מעוררת קושי של תיחום השוליים וקביעת הלכה בשאלה איזהו חסר מסכום הערבות ניתן להכשיר ואיזהו המחייב פסילת הצעה.  כל הלכה שתקבע לעניין שיעור החריגה אליה ניתן להתייחס כפגם טכני תעורר מניה וביה את השאלה, מדוע סטייה קלה ביותר מעבר לכך לא  תהא ניתנת לתקון, וכך אי הוודאות הולכת לה ומתעצמת, כל זאת בעטיה של התרשלות המציע בהכנת הצעתו."[17] (הדגשה שלי – א.ש.)

כפי שראינו לעיל, הגישה הנוקשה של דיני המכרזים כלפי הפגם של סכום חסר בכתב הערבות גורמת לפסילה של הצעות טובות, ועל כן הולידה הכרה של בתי המשפט, כי יש להגמיש את נוקשות הדין כלפי פגם זה.

אולם, הפסיקה לא השכילה לקבוע כללים ברורים לשאלה איזה סטייה מסכום הערבות הנדרש תהא מותרת ומאידך איזה סטייה תגרום לפסילת ההצעה, ועל  כן ההכרעה בשאלה זו נעשית על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה.   עמד על כך המלומד  ש' הרציג בספרו[18]:

"קיימים בפסיקה הבדלי השקפות בין שופטים שונים והבדלי גישות ומדיניות. הבדלים אלה מנעו התפתחות מבחנים אחידים לזיהוי פגמים ולאחידות בתוצאותיהם."

העדרו של מבחן אחיד לזיהוי פגמים בסכומי הערבויות ולהשגת אחידות בתוצאותיהם של הפגמים, כפי שהצבענו על תופעה זו לעיל, יוצר חוסר וודאות מוחלט בדין, נותן פתח נרחב של אפשרויות להפעלת שיקולים סובייקטיביים ושרירות לב, הן על ידי וועדות מכרזים והן על ידי שופטים היושבים בדין.

2. כתב ערבות לתקופה קצרה מן הנדרש עפ"י תנאי המכרז

קשיים באבחנה בין פגם מהותי לפגם זניח בכתבי ערבות מתעוררים גם כאשר תוקף כתב הערבות נופל מן התקופה הנדרשת על פי תנאי המכרז. בעניין עת"מ (ת"א) 1308/01 מאור שילוט ופרסום חוצות מואר נ' סיינס מדיה בע"מ ועיריית הרצלייה[19] הגישה המשיבה כתב ערבות שתוקפו היה ל – 89 יום במקום 90 יום שנדרשו בתנאי המכרז. ועדת המכרזים החליטה להתעלם מפגם זה. בית המשפט דחה את עתירת העותרת לפסול את זכיית המשיבה, בקבעו: "במקרה של נסיבות בהן הפגיעה בשוויון היא טכנית ושואפת לאפס, המעשה נעשה בתום לב והטעות קלה ביותר…אין לפסול ההצעה."[20]

בית המשפט, בעניין עת"מ (ב"ש) 242/01 יוחנן אליהו נ' חב' המושבים בדרום[21] הגיע למסקנה הפוכה מזו שלעיל. גם במקרה זה הגישה המשיבה כתב ערבות שתוקפו נפל ביום אחד בלבד מן הנדרש בתנאי המכרז. העותרת עתרה כנגד פסילתה על ידי וועדת המכרזים. השופט צ' הנדל שישב בדין, קבע מפורשות, כי המדובר בטעות בתום לב. אולם, להשקפתו, הטעות הרשלנית שביצעה העותרת בספירת הימים משליכה על מקצועיותה ורצינותה של העותרת, ועל כן דין הצעתה להיפסל:

"הקורא את הכתוב יבין כי עליו להקפיד הקפדה יתרה בעניין הערבות. כל שהיה על העותר הוא לספור. בענייננו, לא הייתה כל הצדקה לכך שהעותר לא ימלא את התנאי כנדרש. על המשתתף במכרז הרוצה לזכות – שאחרת מה טעם לגשת למכרז – לנהוג במקצועיות.

מקצועיות בהקשר זה משמע לא רק רצון ויכולת לבצע את העבודה, אלא הקפדה על קיום הדרישות. גם מלאכת עריכת הדרישות מטעם מציע המכרז דורשת מקצועיות. למעשה, מקצועיות רבה יותר. לכן, על התנאים להיות בהירים. אם התנאים בהירים, ולפחות כך הם פני הדברים באשר למספר הימים- 60 יום, פשיטא, כי על המציע למלא אחריהם. זאת כחלק ממקצועיותו ויש בזאת אמת מידה לרצינותו."

בהמשך לפסק הדין, עושה השופט אבחנה בין טעות הנובעת מרשלנות, שאז לא יכול המציע להיוושע, לבין טעות הנובעת מטעות קולמוס, שאז אפשר, כי בית המשפט לא יפסול ההצעה:

"רשלנות –  מונח זה מטרתו לבחון התנהגותו של הפרט ביחס לנורמה משפטית. בדיני הנזיקין, נבחנת הרשלנות על מנת להחליט אם יש לפצות אדם שניזוק מהתנהגותו של אחר. ראובן פוגע בשמעון. בניגוד לחוזה, נוצר עולם חדש אשר נכפה על שמעון. בדיני המכרזים, בעתירה לביטול החלטה של הוועדה לפסול מציע בשל פגם בהתנהגותו, חשיבותה של הרשלנות מגיעה מכיוון אחר.

אם, למשל, מדובר בפגם בקיום תנאי הערבות, הקביעה כי מציע התרשל, דהיינו אחראי לפגם אשר אינו נובע מפגם בתנאי המכרז, תעמוד לו לרועץ. עליו לקחת אחריות למחדלו, אלא במקרים נדירים דוגמת טעות קולמוס העולה בבירור ממסמך הערבות."

עם כל הקושי להבין את האבחנות שעשה בית המשפט בעניין  יוחנן[22] בין רשלנות לבין טעות קולמוס, בנסיבות המקרה, קשה עוד יותר להבין כיצד גישה זו משתלבת עם פסיקה אחרת, למשל, פסק הדין בעניין עת"מ (ת"א) 1204/01 חצב סחר בע"מ נ' עריית תל אביב יפו[23], בו הכשיר בית המשפט כתב ערבות שתוקפו נפל ב- 8 ימים מן התקופה הנדרשת בתנאי המכרז, ופגם זה נמצא כפגם טכני.

ייתכן, כי התוצאות השונות אליהן הגיעו בתי המשפט בפסקי הדין דלעיל נובעות מהבדלי גישות יסודיים. אך נראה לנו, כי הקושי ביישום כללים נוקשים, הפוגעים במטרה הכלכלית של המכרז, מוליד כללים בלתי ברורים, דבר המכתיב מראש תוצאות סותרות והתפתחות פסיקתית שיוצרת חוסר וודאות משפטית. המאחד את כל פסקי הדין שלעיל הוא, התעסקות בסוג של פגמים, שלדעתנו כלל לא היו צריכים להגיע לפתחו של בית המשפט, ולהעסיקו בפיתוח הלכות כה מורכבות. אפשר היה למנוע עתירות אלה ודומות להן אילו ניתן היה לקיים במכרז שלב טרומי של בדיקה טכנית של ההצעות, ולאפשר למציעים לתקן את כל הפגמים, שנתגלו בהן (ללא התערבות בית המשפט), כדי לאפשר להצעות לעבור לשלב השני – בדיקת ההצעות לגופן, ולאפשר את בחירת ההצעה "הטובה ביותר" מתוך מספר מקסימלי אפשרי של הצעות. נכון הוא שיישומו של רעיון זה אינו קל, ובעניין זה אנו נדון בהמשך לפרק זה.

הנושא שנבחן בפרק זה לעיל, הוא הצגת הקושי שמציב יישום הכללים הנוקשים של דיני המכרזים בתחום מסמכי ההצעה (במקרה זה בכתבי ערבות), כנגד מימוש המטרה הכלכלית של המכרז: הפסד של הצעות "טובות" מבחינה כלכלית, התדיינויות מיותרות, וחוסר וודאות בדין. כפי שנוכיח בהמשך, התופעה שהוצגה בפרק זה אינה ייחודית לפגמים בכתבי ערבות, והיא משתרעת על פגמים נוספים במסמכי ההצעות מציעים במכרזים ציבוריים, שחלקם ייבחנו בבלוג זה.

זכויות יוצרים

© אין להעתיק, להפיץ או לעשות שימוש בתוכנו של אתר זה לכל מטרה שהיא, זולת קריאה ועיון וכן שימוש לגיטימי לצרכים אקדמיים.

הערות שוליים:

 [1] ראה למשל: ע"א 3744/95 אבן הבונים בע"מ נ' ארבל הנדסה וקבלנות פ"ד נ(5) 59; ה"פ (ב"ש) 4064/98 חב' א.ר. יוסף הנדסה נ' ראש המועצה  (לא פורסם) תקדין מחוזי 98 (2) 1209, 4.6.98, שם קבעה השופטת ר' אבידע: "לצורך הכרעה בשאלה האם הערבות של המבקשת הייתה תקפה אם לאו, יש לבחון אם הפגמים שנטען שנפלו בכתב הערבות של המבקשת, היו מהותיים או טכניים בלבד. יצוין, שלכאורה אין מחלוקת באשר לתום ליבה של המבקשת שנזקקה לכתב ערבות שנערך על גבי טופס סטנדרטי של הבנק. על חשיבות תקינותו של כתב הערבות חזרו בתי המשפט בשורה של פסקי דין…' עקרונות היסוד של דיני המכרזים מבקשים להבטיח את האינטרס הציבורי לשיווין ולטוהר המידות, תוך שמירה על האינטרס העסקי של המציע… מגישה זו הוסק הדין, כי פגם בערבות יש בו, בדרך כלל, כדי לפסול הצעה'"  (שם, בעמ' 1212).

[2]  יצוין, כי גם האבחנה שיוצרים בתי המשפט בין פגם "טכני"  שניתן לתקנו, לפגם "מהותי",  אשר פוסל את ההצעה,  הינה בעייתית בפני עצמה, באשר קווי הגבול בין פגם "טכני" ולבין פגם  "מהותי" אינם ברורים די הצורך. ראה ש' גביש סוגיות בדיני  מכרזים ציבוריים  (תל – אביב, 1977) 41.

[3]  ראה למשל: ע"א (ב"ש) 2020/96 מסיעי אשדוד נ' עיריית אשקלון  (לא פורסם) תקדין מחוזי 96(4) 31, 22.12.96, שם אישר בית המשפט פסילת הצעה, שצורפה לה ערבות בלתי מבוילת  (אשר בוילה לבסוף יומיים לאחר שהמכרז נסגר). ראה עניין דומה בבג”צ 42/89 פולקובסקי נ' עיריית תל – אביב ו – 2 אח' (לא פורסם) תקדין עליון 89(1) 72, 23.1.89.

[4] ראה למשל: בג"צ 504/82 כח (2000) אחזקות בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל פ"ד לז(1) 651.

[5] בג"צ 173/82 בג"צ 173/82  מבני פלס חברה הנדסית לבנין נ' עיריית נהרייה  ואח' פ"ד לו(2) 472 (להלן: "מבני פלס").

[6]  שם, בעמ' 477-476.

[7]   שם.

[8]  שם.

[9]  הטעם העקרוני לגישה זו, כפי שהסביר השופט ברק הוא כפול:  א. מניעת ניצול לרעה של גמישות יתר מצד בית המשפט ו-ב. הקושי האובייקטיבי בזיהוי תום ליבו של בעל הערבות: "אך דין זה מן הראוי לו שיחול גם שעה שהמציע פעל לכאורה בתום-לב, ובשל תקלה שאירעה לא ניתנה הערבות המתאימה. הטעם לכך הוא, שתום-לבו של המציע הוא עניין קשה להוכחה, והכרה בתום-לב כעילה סובייקטיבית, המתגברת על פגם אובייקטיבי בערבות, יש בה כדי לפתוח פתח לעקיפת הדין במקום לאכיפתו ולשימוש לרעה בו וביסודותיו. אכן, 'מי לידינו כף יתקע כי בעתיד לא ינסו מציעים להערים על תנאי המכרז, ולהגיש תחילה ערבות שאינה מקיימת את תנאי המכרז ולאחר שיזכו בו, ימירו אותה בערבות כדין, תוך טענת תום לב שקשה יהיה להפריכה. אל לנו לפתוח פתח, במקרה כמו זה שלפנינו, לסטות מלשון המכרז, שכן – כפי שצוין בבג"צ 624/78 הנזכר – 'בכך ניתן יד ליצירת חריגים, וחריגים לחריגים, אשר סופם איבוד כל אמת מידה לניהול תקין של המכרז'" (בג"צ 786/78)." מבני פלס, לעיל הערה 65, בעמ' 476-475.

[10] שם, בעמ' 476-475.

[11]  ה"פ (ב"ש) 4144/00 י.ב. אחזקות מערכות נ' מדינת ישראל (לא פורסם) תקדין מחוזי  2000(3) 356, 1.7.99 (להלן- "י.ב. אחזקות").

[12]  שם, בעמ' 359.

[13] עת"מ (ת"א) 1169/01 נחשול מעליות  בע"מ נ' מרכז רפואי ע"ש אדית ולפסון (לא פורסם) 14.5.01.  (להלן:"נחשול מעליות").

[14]  י.ב. אחזקות, לעיל הערה 71.

[15] נחשול מעליות, לעיל  הערה 73.

[16] שם.

[17] שם, בעמ' 3.

[18] ש' הרציג דיני מכרזים (1989), חלק א', עמ' 228.

[19] עת"מ (ת"א) 1308/01 מאור שילוט ופרסום חוצות מואר נ' סיינס מדיה בע"מ ועיריית הרצליה (לא פורסם) תקדין מחוזי 2001(4) 377,  6.12.01.

[20]  השופטת מ' רובינשטיין, שם בעמ' 6 לפסה"ד. בפסק דין קודם, אף הוא בנושא כתב ערבות שתוקפו היה קצר ביום אחד מן הנדרש במכרז, הביע השופט ח' האשם בה"פ (נצ') 310/99  מחמוד נאג'י חיראללה נ' המועצה גליל תחתון (לא פורסם) תקדין מחוזי 99(3) 2489, 2493, 22.11.99, דעתו, כי בשנים האחרונות מסתמנת גישה פחות מחמירה כלפי פגמים בכתבי ערבות: "כאן המקום, להעיר, כי בעבר התייחסו בתי המשפט בקדושת מה לעניין הערבות הבנקאית, וראו בכל פגם שנפל בה פגם מהותי שגרר בדרך כלל פסילת ההצעה, בשנים האחרונות הסתמנה גישה פחות מחמירה, בעניין זה, ולפיה, גם פגמים שנפלו בכתב ערבות בנקאית נבחנים ע"פ העקרונות הכלליים, של בחינת כל פגם שנפל בהצעה…". אולם, גם בפסק דין זה, מציין השופט את הקושי בתחימת הגבול בתוקף ערבות חסר שהוא  פגם מהותי לבין פגם טכני, כנימוק להשארת ההכרעה בעניין זה לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה: "התשובה על השאלה מהי תקופת הקיצור המקסימלית שלא תביא לביטול ההצעה, ואשר מעבר לה, יחשב קיצור התקופה לפגם מהותי הפוגע בעיקרון השוויון, ומצדיק פסילת ההצעה, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, ובין היתר גם בסכום הערבות הבנקאית, ואין מקום לקבוע תקופה זו במספר מוגדר של ימים, אלא, כאמור הדבר תלוי בנסיבותיו של מקרה ומקרה." שם.

[21]  עת"מ (ב"ש) 242/01  יוחנן אליהו נ'  חב' המושבים בדרום (לא פורסם) תקדין מחוזי 2000(3) 269, 7.8.01.

[22]  שם.

[23] עת"מ 1204/01 חצב סחר בע"מ נ' עריית תל אביב יפו (לא פורסם) 14.6.01.