אחד התחומים בו מחטיאים דיני המכרזים, לדעתנו, את המטרה הכלכלית, הוא תחום הפגמים במסמכי ההצעות במכרזים. המאפיין את התייחסות בתי המשפט לפגמים במסמכי ההצעה הוא, בדרך כלל, גישה נוקשה, שמקורה בדבקות המשפט הציבורי בהגשמת עקרון השוויון. גישה נוקשה זו גורמת, כפי שיוכח בהמשך, לפסילת הצעות "טובות", בגין פגמים שונים שנמצאו במסמכי ההצעה של מציעים, ללא מתן הזדמנות לתקנם. לצד הגישה הנוקשה, קיימת גישה הפוכה, שתפשה אחיזה בשנתיים האחרונות – הגישה המקלה. שתי הגישות הללו, שמתקיימות זו לצד זו, מבטאות ללא ספק את הקושי ביישום דיני המשפט הציבורי במכרזים ציבוריים, ובעיקר את חוסר הנוחות של בתי המשפט מפסילת הצעות הממלאות אחר המטרה הכלכלית של המכרז, בגין פגמים שאין הדין מאפשר תיקונם לאחר פתיחת תיבת ההצעות. כאן המקום להדגיש, כי עקרון השוויון הינו אכן תנאי הכרחי לקיומה של תחרות הוגנת, אך ניתן, לדעתנו, למצוא מנגנונים משפטיים אשר יאפשרו שוויון אופטימלי, בד בבד עם מתן אפשרות לתיקון הצעות שמסמכיהן לקו בפגמים שונים לצורך מימוש המטרה הכלכלית.

לצורך הבהרת טענתנו, אנו נתמקד בשלושה פגמים  נפוצים בהצעות, נשוא עתירות מרובות ביותר במכרזים, קרי:  פגמים בכתבי ערבות,  הצעות בלתי חתומות והצעות בלתי שלימות, שהוגשו בניגוד  לתנאי המכרז. אנו ננתח את הקשר בין הטיפול של דיני המכרזים בפגמים אלה, לבין המטרה הכלכלית של המכרזים הציבוריים, ובסיום הפרק נציע מנגנון משפטי, שיאפשר תיקון הצעות שלקו בפגמים כאמור, תוך שמירה על עקרון השוויון.

זכויות יוצרים

© אין להעתיק, להפיץ או לעשות שימוש בתוכנו של אתר זה לכל מטרה שהיא, זולת קריאה ועיון וכן שימוש לגיטימי לצרכים אקדמיים.