מאז חקיקת חוק חובת מכרזים, תשנ"ב –  1992[1], והתקנות לפיו, קיבלו שתי מטרות היסוד של דיני המכרז, בנוסף, גם ביטוי סטטוטורי.[2]

סעיף 2 לחוק חובת מכרזים קובע, באופן עקרוני, כי:  "המדינה כל תאגיד ממשלתי, מועצה דתית וקופת חולים לא יתקשרו בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין, או לביצוע עבודה, או לרכישת שירותים, אלא על-פי מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו"[3].

סעיף 4(7) לחוק חובת מכרזים מסמיך את שר האוצר, באישור  ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, לקבוע בתקנות "כל עניין אחר הנראה לו דרוש לשם ניהול תקין והוגן של עסקאות ובמטרה להבטיח את קבלת ההצעות שיעניקו את מרב היתרונות למי שערך את המכרז".[4]

בהתאם לכך, תקנה 21 לתקנות חובת המכרזים, תשנ"ג – 1993, מעגנת את מטרת היעילות הכלכלית[5]: "לאחר סיום בדיקת כל ההצעות ובירור יתר הפרטים הנדרשים, חייבת הרשות להחליט על בחירת ההצעה המתאימה ביותר או שלא לבחור כל הצעה שהיא והכל במטרה להבטיח את מירב היתרונות לעורך המכרז".[6] [7]

זכויות יוצרים

© אין להעתיק, להפיץ או לעשות שימוש בתוכנו של אתר זה לכל מטרה שהיא, זולת קריאה ועיון וכן שימוש לגיטימי לצרכים אקדמיים.

הערות שוליים

[1]  חוק חובת מכרזים, תשנ"ב  – 1992  (להלן:  "חוק חובת מכרזים").

[2] לסקירת הרקע לחקיקת חוק חובת מכרזים, ראה : ג' שלו " מכרזים ציבוריים לאחר חוק חובת המכרזים התשנ"ב – 1992" מחקרי משפט יב (תשנ"ו – 1995) 393 (להלן: "ג' שלו"); דן מרידור "חוק חובת המכרזים: הגנה על תוצרת הארץ  או תחרות חופשית ?" מחקרי משפט יב (תשנ"ו – 1995) 399.

[3] בכפוף לסייגים הקבועים בחוק ובתקנות, שהותקנו מכוחו.

[4]  דעת מלומדים היא, שפסקה זו משקפת את ההלכה הפסוקה שהמכרז צריך למקסם את היתרון הכלכלי לבעל המכרז (ג' שלו, לעיל  הערה 5; השופט מ' רביד בת"א (י-ם) 1485/97 א. בטחון אזרחי נ' רשות הנמלים והרכבות (לא פורסם) תקדין מחוזי 99(2) 4007 , 4011, 1.7.99 (להלן: "ביטחון אזרחי").

[5] המלומדת ש' גביש מציעה לקרא את סעיף 1 לחוק חובת מכרזים יחד עם תקנה 21 לתקנות חובת  המכרזים, תשנ"ג – 1993 (ש' גביש סוגיות בדיני מכרזים  (תל – אביב, 1977)  4).

[6] תקנה 22 לתקנות חובת מכרזים מגדירה את אמות המידה לבחירת ההצעה "המעניקה את מרב היתרונות לעורך המכרז" כולן או חלקן, כדלקמן: (1) המחיר המוצע או המבוקש (2) איכות הטובין, המקרקעין, העבודה או השירות המוצעים או נתונים מיוחדים שלהם והתאמתם לעורך המכרז; (3)  אמינותו של המציע, כישוריו, ניסיונו, מומחיותו ותחומי התמחותו; (4) המלצות אודות המציע, אם נדרשו לפי תנאי המכרז, ומידת שביעות הרצון מאופן ביצוע התקשרויות קודמות; (5) דרישות מיוחדות של עורך המכרז.

[7]יצוין, כי על פי הפסיקה מעדיף חוק חובת מכרזים מעדיף את עקרון השוויון על פני המטרה הכלכלית: "העיקרון השליט בדיני המכרזים הוא עיקרון השוויון…חוק חובת מכרזים…מעדיף עיקרון זה על פני ההיבט הכלכלי…הדבר עולה  מסעיף 2 לחוק הקובע שאין להתקשר בחוזה לביצוע עסקה בטובין או במקרקעין או לביצוע עבודה או לרכישת שירותים 'אלא על פי מכרז פומבי הנותן לכל אדם הזדמנות שווה להשתתף בו'…לעומת זאת, האינטרס הכלכלי נזכר פעם אחת בלבד בסעיף 4(א)(7) לחוק, המסמיך את שר האוצר לקבוע בתקנות 'כל עניין  הנראה לו דרוש לשם ניהול תקין והוגן של עסקאות ובמטרה להבטיח את קבלת ההצעות שיעניקו את מירב היתרונות למי שערך את המכרז'." (השופט מ' רביד בביטחון אזרחי, לעיל הערה 42, בעמ' 4011  וכן  ג' שלו, לעיל הערה 5, בעמ' 397.